מקור תלמוד ירושלמי שביעית א׳:ה׳
5 משנה: עֶשֶׂר נְטִיעוֹת מְפוּזָּרוֹת לְתוֹךְ בֵּית סְאָה חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. הָיוּ עֲשׂוּיוֹת שׁוּרָה וּמוּקָּפוֹת עֲטָרָה אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא צוֹרְכָן.
6 הלכה: עֶשֶׂר נְטִיעוֹת כו׳. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי לָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן עֲרָבָה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי וּדְלֹא כְאַבָּא שָׁאוּל דְּאַבָּא שָׁאוּל אָמַר עֲרָבָה דְּבַר תּוֹרָה. וְעַרְבֵי נַחַל שְׁתַּיִם. חַד עֲרָבָה לְלוּלָב וַעֲרָבָה לְמִקְדָּשׁ. רִבִּי בָּא רִבִּי חִיָיא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן עֲרָבָה וְנִיסּוּךְ הַמַּיִם הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי וּדְלֹא כְרִבִּי עֲקִיבָה דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר נִיסּוּךְ הַמַּיִם דְּבַר תּוֹרָה. בְּשֵׁינִי וְנִסְכֵּיהֶם. בְּשִׁישִׁי וּנְסָכֵיהָ. בִּשְׁבִיעִי כְּמִשְפָּטָם. מֵ״ם יוֹ״ד מֵ״ם מַיִם. רִבִּי חִיָיא בַּר אַבָּא בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וְעַכְשָׁיו לָמָּה הֵן חוֹרְשִׁין בִּזְקֵינוֹת. אָמַר לֵיהּ בְּשָׁעָה שֶׁנִּיתְּנָה הֲלָכָה נִיתְּנָה שֶׁאִם בִּקְּשׁוּ לַחֲרוֹשׁ יַחֲרוֹשׁוּ.
7 רִבִּי בָּא בַּר זַבְדִּי בְּשֵׁם רִבִּי חוֹנִיָה דִּבִקְעַת חַוְורָן עֲרָבָה וְנִיסּוּךְ הַמַּיִם וְעֶשֶׂר נְטִיעוֹת מִיסוֹד הַנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים הֶם. מַה וּפְלִיג. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם לֵוִי כָּךְ הָיְתָה הֲלָכָה בְּיָדָם וּשְׁכָחוּהָ וְעָמְדוּ הַשְּׁנִיִים וְהִסְכִּימוּ עַל דַּעַת הָרִאשׁוֹנִים. לְלַמְּדָךְ שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁבֵּית דִּין נוֹתְנִין נַפְשָׁם עָלָיו סוֹפוֹ לְהִתְקַיֵים בְּיָדָם כְּמַה שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וְאַתְיָא כַּיי דָּמַר רִבִּי מָנָא כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם. וְאִם רֵק הוּא מִכֶּם. לָמָּה שֶׁאֵין אַתֶּם יְגֵיעִין בּוֹ. כִּי הִיא חַיֵּיכֶם. אֵימָתַי הִיא חַיֵּיכֶם בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם יְגֵיעִין בּוֹ.
8 רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְרִבִּי חִיָיה בַּר וָוא בַּבְלַיָיא תְּרֵין מִילִּין סַלְקוֹן בְּיֶדְכּוֹן מַפְשׁוּטִיתָא דְּתַעֲנִיתָא וַעֲרָבְתָא דְיוֹמָא שְׁבִיעִיָיא. וְרַבָּנִין דְּקֵיסָרִין אָמְרִין אַף הָדָא מַקְזְתָה.
9 תַּנֵּי נְטִיעָה מֵעֵין עֶשֶׂר וּזְקֵינָה מֵעֵין שָׁלֹשׁ. אִתָא חֲמֵי נְטִיעָה שֶׁהִיא נִרְאֵית כִּזְקֵינָה אַתְּ נוֹתֵן לָהּ כִּזְקֵינָה וְאַתְּ אָמַר נְטִיעָה מֵעֵין עֶשֶׂר. אָמַר רִבִּי חוּנָה מַהוּ מֵעֵין עֶשֶׂר שֶׁאֵין נְטִיעָה מֵעֵין שָׁלֹשׁ. שֶׁלֹּא תֹאמַר שָׁלֹשׁ נְטִיעוֹת שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת כְּעֶשֶׂר שֶׁאֵינָן עוֹשׂוֹת. וְדִכְוָותָהּ שָׁלֹשׁ זְקֵינוֹת שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת כְּעֶשֶׂר שֶׁאֵינָן עוֹשׂוֹת לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר נְטִיעָה מֵעֵין עֶשֶׂר.
10 שְׂדֵה קָנִים נִידּוֹנוֹת כִּשְׂדֵה תְבוּאָה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בַּר חֲנִינָה בְּסָאתִים שָׁנוּ.
11 לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל דִּשְׁמוּאֵל אָמַר בַּעֲשׂוּיִין שׁוּרָה. תַּמָּן עַל יְדֵי שֶׁהֵן מְפוּזָּרוֹת בְּתוֹךְ בֵּית סְאָה אַתְּ רוֹאֶה אוֹתָהּ כְּאִילּוּ מְלֵאָה בְּרַם הָכָא כּוּלָּן נְתוּנִין בְּמָקוֹם אֶחָד.
פירוש שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שביעית א׳:ה׳
5 ורבנן דקיסרין אמרין אף הדא מקנתה. — פי' המנהג שלא להקיז דם בימים ידועים בשנה משום חשש סכנה, ע' בבלי שבת קכ"ט ב'.
6 תני נטיעה מעין עשר כו' נטיעה שהיא נראית כזקינה את נותן לה כזקינה ואת אמר כו'. —צ"ל: תני תוספתא פ"א נטיעה מעין עשר וזקינה מעץ שלש פי' שנטיעות אין חורשין כל בית סאה בשבילן אלא כשהן עשר אבל זקנות חורשין כל בית סאה אף אם הן שלש איתא חמי נטיעה שהיא נראית כזקינה את נותן לה כזקינה פי' דבזה קים לן שחורשין כל בית סאה אפי' אם אינן אלא שלש ע' בתוספתא שם וזקינה שהיא נראית כנטיעה את נותן לה כנטיעה פי' שאין חורשין בשבילן כל בית סאה בפחות מעשר ואת אמר נטיעה מעין עשר וזקינה מעין שלש א"ר חונא מהו מעין עשר כו' שלא תאמר ג' נטיעות שהן עושות פי' ככר דבילה כשלש זקינות שהן עושות פי' ולא יחרשו בשבילן אלא עד עצרת ודכוותה עשר זקינות שאין עושות כעשר נטיעות שאינן עושות פי' ויחרשו בשבילן עד רה"ש לפום כן צריך מימר נטיעה מעין עשר וזקינה מעין שלש שדה קנים נידונות כנטיעות ר' אבהו בשם ריב"ח במפוזרין שנו פי' הא דתני בתוספתא שדה קנים נידונות כנטיעות לית הדא פי' הא דתנן בעשר נטיעות מפוזרות בתוך בית סאה ואלו בזקנות לא תנן הכי פליגא על רב דרב אמר בצובר שנו הכא ע"י שהן מפוזרות כו' כרם ברם תמן כולן נתונים במקום אחד פי' שבזקינות שהן במקום אחד אמר רב שצריכין שיהו עשויין צובר אבל אם הן רחוקין אחת מחברתה כגון אחת בתחלת בית סאה ואחת בסוף ואחת באמצע אפי' רב מודה שבעשויין שורה ג"כ מותר ענין זה הוא מהגר"א ובתוספת תיקון ובאור מאתנו.